לביטוח בע"מ ואח' נ' רושצקי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש.

ראשיתה של התובענה שבפניי בתביעת שיבוב שהגישה התובעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "התובעת"), כנגד יחיאל רושצקי (להלן: "הנתבע") בגין נזקי רכוש שנגרמו, לטענתה, עקב וכתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 04.09.2007 בין התובע 2 (להלן: "התובע") שנהג ברכב מסוג מזדה, מס' רישוי 37-108-19, ואשר היה מבוטח ע"י התובעת, לבין הנתבע אשר נהג ברכב מסוג פיג'ו נושא מס' רישוי 99-871-57, ואשר היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה בבעלות מעסיקיו - הצדדים השלישיים.

הנתבע הגיש הודעת צד שלישי כנגד מעסיקיו, ה"ה חנה ושמואל שטרן (להלן: "הצדדים השלישיים" או "המעביד") ובעליו של רכב הפיג'ו.

אין חולק, כי במועד התאונה הצדדים השלישיים לא ביטחו את רכבם בביטוח כנגד נזקי צד שלישי המכסה את אחריותו של נהג צעיר.

לטענת התובע, שהתובעת נכנסה בנעליו, התאונה ארעה באשמתו של הנתבע אשר התפרץ לתוך צומת, פנה ימינה בלא לציית לתמרור תן זכות קדימה המוצב בכיוון נסיעתו, ופגע בצדו הימני של רכב התובע.

כתוצאה מהתאונה נגרמו לתובעים נזקים והוצאות בסך כולל של 12,851 ₪, כמפורט בכתב התביעה.

כנגד הנתבע הוגש כתב אישום בגין עבירות אי ציות לתמרור תן זכות קדימה ונהיגה בקלות ראש. הנתבע הורשע בפלילים עפ"י הודאתו ונגזר דינו במסגרת תיק תעבורה שמספרו ת"ד 10341/08 בבית משפט לתעבורה בתל-אביב.

גם בדיון שהתקיים בפניי הודה הנתבע באחריותו לקרות התאונה נשוא תביעה זו.

לאור זאת, אין עוד מחלוקת כי במתחם היחסים בין התובעים לנתבע, נושא האחרון באחריות אישית וישירה לגרם התאונה ומשכך, עליו לפצות את התובעת בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב מבוטחה - התובע.

כעת נותר לדון במחלוקת שבין הנתבע לבין הצדדים השלישיים ולאופן חלוקת האחריות הפנימית בינם לבין עצמם.

ודוק: התובעים לא צירפו את המעביד כנתבע נוסף בהליך העיקרי מכוח אחריותו השילוחית לעוולת עובדו, והסתפקו בתביעה נגד המזיק, קרי הנתבע, בגין אחריותו הישירה לאירוע התאונה.

במקרה שלפניי שני הצדדים מודים בקיומם של יחסי עובד מעביד בתקופה הרלוונטית לתביעה. הנתבע עבד כנהג משאית אצל הצדדים השלישיים ועסק בחלוקת סחורות.

אין גם מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה ארעה במהלך נסיעה שהייתה לצורכי עבודה על פי הוראת המעביד.

עיקר טענתו של הנתבע, הינה כי סמך על התחייבות המעביד שיערוך שינוי בפוליסת הביטוח הקיימת עבור רכב הפיג'ו, כך שהפוליסה תכסה גם את אחריותו של הנתבע כנהג צעיר מפני סיכוני צד ג'. נטען כי בטרם החל את עבודתו, כנהג משלוחים, ווידא הנתבע עם מעבידו כי נושא הביטוח הוסדר וקיבל את אישורו של האחרון לעבוד עם הרכב. בדיעבד, התברר לנתבע כי המעביד לא דאג להרחיב את הפוליסה הקיימת באופן שתכסה גם את אחריותו של נהג צעיר בגין אירוע התאונה.

בהקשר זה טוען הנתבע, כי היה על המעביד לדאוג לקיומו של כיסוי ביטוחי תקף המכסה את נהיגת עובדו במשאית שהעמיד לרשותו לצרכי ביצוע העבודה, ומשלא עשה כן ולא נקט במידת הזהירות הנדרשת, חייב הוא בתשלום מלוא הפיצוי המגיע לתובעים בגין נזקי הרכוש שנגרמו עקב התאונה.

הנתבע מוסיף וטוען בסיכומיו, כי לאור יחסי עובד מעביד שהתקיימו בינו לבין הצדדים השלישיים בעת התאונה, קמה לאחרונים החובה לשיפוי כל סכום שישלם הנתבע לתובעים בגין נזקי התאונה, זאת מכוח סעיף 13 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: "הפקודה") אשר קובע כי מעביד חב על מעשה שעשה עובדו תוך כדי עבודתו. במילים אחרות, המעביד אחראי לתשלום מלוא הנזק מכוח היותו שולח של הנתבע-העובד.

מנגד טוענים הצדדים השלישיים, כי יידעו את הנתבע מראש שהביטוח הקיים לרכב שנמסר לעובד אינו מכסה את אחריותו כנהג צעיר. לטענתם, הנתבע הסכים לנהוג ברכב ללא ביטוח מתאים ואף התחייב ליטול על עצמו את האחריות לפיצוי בגין כל נזק שייגרם לצד שלישי בעטיה של התאונה.

עוד טוענים הצדדים השלישיים, כי האחריות המלאה והבלעדית לאירוע התאונה מוטלת לפתחו של הנתבע אשר בנהיגתו הרשלנית וחוסר זהירותו גרם לתאונה ולנזק בעטיה. לשיטתם, אין זה צודק או סביר להטיל את מלוא האחריות לפתחם של מעבידים ולפטור כליל נהגים מזיקים מאחריות לנזקי צד שלישי מקום שהתאונה ארעה באשמתם הבלעדית.

אחר ששקלתי בטענות הצדדים ובראיותיהם, אני מחליטה לקבל את ההודעה לצד שלישי באופן חלקי ולהורות על חיוב הצדדים השלישיים בשיפוי הנתבע בשיעור של 75% מהפיצוי שישולם על ידו לתובעים בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכבם עקב התאונה.